אפשר לספר את המסע שלי עם הארכיונים להיאסטוריה לסבית בשתי דרכים - ההתפתחות העובדתית מחזון לבניין מלא בפריטי חיים לסביים, או התנועה הפנימית מהתחושה כי גזלו ממני את הזיכרון ההיסטורי לתחושה של אישה המתגאה באפשרות של זיכרון. במהלך אינספור סיורים בארכיונים הגדרתי זאת כמסע ממחסור לשפע. המסע הוא גם משתיקה לדיבור, מבושה לחשיפה.

מתוך ספר האורחות, 1983:

(...)

אני כאן

כדי לזכור פנים

שמעולם לא ראיתי

ואני ללא ספק

אוהבת

(ג'ול גומז)

מתוך הספר "מחוזות אסורים" מאת ג'ואן נסטל

 

הארכיון הוא מקום בו אפשר להתאהב בדמות שלא פגשתי ולא אפגוש, אך קראתי את הסודות הכמוסים ביותר שלה. הארכיון הוא אוצר של סיפורים, שחלקם עוד לא סופרו. רבים מהם הם עדיין חומרי גלם- שיש לפענח, לחצוב ולעבד לכדי סיפור. הארכיון הוא גם מכונן נרטיבים מסוימים ומוחק או משתיק אחרים וצורת הארגון שלו חושפת משהו מהתת־מודע הקבוצתי של בעליו. כל הממדים האלה הופכים את הארכיון למקור עשיר ופורה לעבודה אמנותית.

בתקופה בה החופש, השוויון והיכולת לבקר ולהתנגד נמצאים תחת איום מתמשך, החשיבות של יצירת מרחבים ביקורתיים, המעודדים מגוון וחריגה, גוברת והופכת קריטית כאוויר לנשימה. 

''ראי ערך'' מהווה מרחב כזה, מזמינה את מי שנכנס.ת בדלתות הגלריה לעולם חי שאפשר למצוא בו רגעים שגרתיים בחיים, כאב, מאבק ואהבה. 

התערוכה יוצרת שיח בין-דורי דרך מפגש של פריטים מהארכיון עם יצירות אמנות עכשוויות של אמניות ואמנים קווירים, ומציעה לצופה לקרוא את העכשיו באמצעות ובהקשר של העבר, דרך סיפורי חיים של קהילה שחיה תרבות, קהילתיות ומאבק. הסיפורים נשזרים זה בזה ויוצרים סימביוזה שנעה בחופשיות במרחב הזמן, ומאפשרת אינטימיות של מעין משולש אהבה בין הצופה, האמן.ית ודמות מן העבר.

 

אוצרות התערוכה, פאינה פייגין ובר רוסו, התכתבו עם הארכיונים הקהילתיים של 'פרויקט ההיסטוריה הגאה החיפאית' והארכיון הפמיניסטי של 'אשה לאשה', וכך עוררו לחיים חלק מאותם סיפורים לא מסופרים, ונתנו לנו לשוטט בין עבר והווה ולדמיין את העתיד לבוא.

 

התערוכה נערכת במסגרת פסטיבל חיפה החמישי להיסטוריה קווירית.

 

מאיה יאירי, פרויקט ההיסטוריה הגאה החיפאית